את אחד מימי הטיול אנו, קבוצה של ארבעה ישראלים בעשור החמישי שלנו, פתחנו דרומית לבנגקוק.

עכשיו שעת בוקר מאוחרת ואנו בחוות קוקוסים של בני הזוג החמודים טיי ומילקן. המדריך תומי הישראלי שהפך למקומי לפני שבע שנים, עבד לפרנסתו בהדרכת תיירים מישראל, מספר לנו שהזוג נמנה עם המעמד הגבוה, אבל אין דבר בלבושם ובביתם הצנוע שמעיד על כך.

השכם כל בוקר מטפס מילקן, בן להורים שהאם ממוצא תאילנדי והאב ממוצא אוסטרלי, על עצי הקוקוס הגבוהים שבמטע, לקטוף אגוזי קוקוס מהם הוא מפיק סוכר קוקוס.

 

טיי ומילקן לוקחים אותנו לביתם התאילנדי, שנחשב בית אירוח טיפוסי, דומה לשאר הבתים שבסמוך להם. הבית בנוי על כלונסאות השקועים בתוך מי נהר מוקף בהמון עצי קוקוס.

 

טיי ומילקן מכבדים אותנו בבננות מטוגנות ששוחות בסירופ, דמוי טופי, המורכב מסוכר קוקוס שמילקן הכין. הם עוקבים אחרינו בעיניהם כשאנו בוחשים את הבלילה הסמיכה בצלחותינו.

 

כשסיימנו טיי ומילקן עורכים לנו סיור בביתם.

בחדר הראשון שהדיף ריח של שרף קרמל, ישבה תאילנדית צעירה על מזרן צבעוני, מולה ממוקמת מיטת עץ מוגבהת, שעליה עושים הסרת שיער בשעווה ביתית המיוצרת במקום, כמובן, איך לא, עם סוכר קוקוס.

בחדר השני הסמוך, היו פרושים מזרנים על ריצפת העץ, עליהם יפרקו אחר כך שתי מסז'יסטיות את מי שיתנדב, לגורמים וירכיבו אותו בחזרה, כדגם משופר יותר.

מילקן ניפרד מאיתנו בנימוס והלך לכיוון המטבח, לתת כתף והוראות לתאילנדי סו שף מקומי, לקראת ארוחת הצהריים וטיי והמדריך ליוו אותנו למזח הפרטי של המקום. טיי הציעה לנו נרגילות עישון בטעמים שונים ושפתה לכוסות קטנטנות תה בצבע ירוק לימון.

ישבנו בשלווה ככה, מבלי להרגיש את הזמן, עד שמילקן וסו שף יסיימו להכין את הארוחה, לצלילי מוסיקת רקע מקומית, סרקנו את הנוף והסתכלנו על קבוצת אנשים המתרחצים בנהר וחופפים את שיערם.

ארוחת הצהריים כללה שרימפסים טריים מוקפצים עם ירקות מצופים טמפורה (בצק בירה), דגים קטנים מטוגנים עם עצמותיהם, עוף וקשיו ברוטב סוכר קוקוס פיקנטי.