מידי יום, אני נכנסת לחדר הכושר, שומעת את המוזיקה המתנגנת ברקע לרגלי הצליל המונוטוני של מכשירי הריצה, גניחות המאמץ של מרימי המשקולות שעושים את השעות הפולחניות הרבות בעקביות נערצת. אני מרגישה את הדופק שלי מתחיל לפעום בקצב הולך וגובר. ההתרגשות החוזרת ונשנית חוזרת שוב ושוב.
שם בקצה הימני של האולם, יורי מניף בידו במאמץ את המשקולת לגופו המזיע והרטוב ומוריד אותה באיטיות אל ירכיו השריריות והמחוטבות. היד השניה מבצעת עכשיו את אותו המהלך ויורי נושף את האוויר מריאותיו כשהוא מניף את היד. כשהוריד את היד, הרגיש בצביטה קטנה בישבנו המוצק וסובב את ראשו אלי.
"ישנת טוב, אם הגעת רק עכשיו", חייך את החיוך הצידי שלו.
התקרבתי ולחשתי לאוזנו, "נלחמנו אתמול ואתה ניצחת אותי, למה אתה מצפה" ?
ריח האפטר שקניתי לו אמש, ההביל אל אפי, כמו להזכיר לי שהוא חושב עלי.
העברתי את ידי על השכמות החלקות שלו ונזכרתי איך לפני שנה הן היו עטופות בשיער צפוף וגס.
זה התחיל כשיום אחד כששכבתי במיטה, יורי יצא מהמקלחת, עטוף בחלקו התחתון במגבת כחולה וחזהו החשוף ניראה לי, לא כשלו. בהיתי בו ולא ידעתי מה מוזר.
"נו, מה את אומרת" ? קולו הבס והגברי נבלע בחדר.
"על מה" ? השבתי ופי נותר פעור.
רק אז הבנתי מה היה בו שונה. "אנ'לא יודעת"... גמגמתי ..."תן לגעת" הושטתי את ידי אל חזהו.
עצמתי את עיני ודמיינתי.
ידי החליקה מפטמתו הזקורה לאט לאט, למטה למטה, מנסה להרגיש את העור והבשר, את הגבריות.
"וואאהוו..." פלטתי מבין שפתי. "קווווללל".
מאותו היום, לא ראיתי את יורי יותר עם שיער.
השינוי ביורי מאז שהתחיל את טיפולי הסרת שיער, השפיע גם על היחסים האינטימיים שלנו.
בכל השנים שאני איתו, לא היה לי ריגוש כזה.
" דניש קוסמטיקס - להיות חלקים במיוחד "
בטעינה...