הסרת שיער לגברים בתקופה דה אז, לא נראתה בעין יפה, אלא להיפך, גבר שמרט שיער נחשב לנשי ואם עשה זאת, עשה זאת בהיחבא בגלל הבושה.

יש מי ביניכם, שלא מהדור הזה, שזוכר את הימים שבהם נחשב הגבר השרמנטי כשהוא מתהדר בגבריותו על ידי שערו העוטף את חזהו וגפיו ואפילו שיער בצוואר נחשב אז מושך.

 

השינוי התחולל בהדרגה והחל בתחום הדוגמנות ופשט לסירוגין במדיה הטלוויזיונית כשהופיעו בו גברים. במדיה בתחום ההדפסה בוצעו ליטושים שבמשך הזמן התמעטו והדרישות לקבלת מועמדים לפרסום ולדוגמנות גבל בהסרת שיער.

 

היום ישנם גברים הטרוסקסואלים -  הנמשכים מינית למין השני, שהם אינם הומוסקסואלים ושהם סטרייטים ושהם לא מגיעים לפגישה, לפני שהכינו עצמם והסירו את שיערם המיותר.

כבר מתקופת הרנסנס, בין השנים 1501 לבין 1504 האמן מיכלאנג'לו בואונרוטי פיסל את דוד בשיש. הפסל היה חלק וגילם התהוות של דמותו של הגבר המתואר כחלק ובעל מראה אתלטי וחסון.

היום, דוגמנים, סלבריטאים, ספורטאים ושחקנים הם מושא להערצה והם מופיעים במדיה באופן שגורם, כביכול לשטיפת מוח אגרסיבית, לחיקוי ומודל. המודל בהמשך השנים הופך לנורמה חברתית.

גבר מוגדר לא רק במינו, אלא גם במראהו וישנם סימנים מובהקים שהחברה יצרה והטמיעה בקרב האוכלוסייה, שאחד מהם הוא, שגבר נאה ומושך צריך להיות חלק למשעי.

 

הסרת שיער לצמיתות גורמת לצמיחה של שיער דליל יותר ובהיר והצמיחה בשיטה זו, היא איטית מאוד, לעומת הגילוח שמחזיק ימים ספורים והמגע לאחר כמה ימים הוא עוקצני, שורט ולא נעים בשעת ליטוף ובמצבים שמבצעים מסג', העברת יד בעיסוי על הזיפים גורמת למסז'יסט אי נעימות.