הסרת שיער בלייזר מבצעים במעטפת העור בלבד ולכן חשוב לדעת שיש קשר בין טיפולי הסרת שיער לבין העור. טרם הטיפולים כדאי להעשיר את הידע כדי להקל בהבנת תהליך הסרת שיער.

 

העור מהווה כסות חיצונית של בעלי חיים ואנו בני האדם נמנים עם משפחה זו.

העור מכסה ברובו את כל שטחי גוף האדם ובשל כך מהווה כ 15% ממשקל גופינו ואי לכך הוא מהווה את האיבר הגדול ביותר בגופינו. את העור מייחסים למערכת הכסות (Integument), שמכילה בתוכה את השיער, בלוטות הזיעה וגם את אברי החישה שמצויים בו ל: קור, חום, לחץ, מגע וכאב.

מעטפת העור נותנת בידוד מקור ומחום בין האברים הפנימיים לאוויר החיצוני, מווסתת את הטמפרטורה של הגוף, מונעת התייבשות רקמות פנימיות, ע"י נוזל המופרש מהתאים החוצה ונקרא: נוזל חוץ תאי. בנוסף, העור נותן הגנה מפגיעה מכנית לאיברים פנימיים ומהווה מחסום מפני חדירת נגיפים וחיידקים מזיקים מחוללי מחלות הנקראים פתוגנים ולכן נכלל כחלק מהמערכת החיסונית של האדם. העור נותן גם הגנה חלקית ובולם פגיעה ישירה של האברים הפנימיים מפני חומרים כימיים רעילים.

 

עובי העור משתנה באזורים השונים של הגוף בהתאם לתפקודם של האיברים. ישנם אזורים כמו כפות הידיים והרגליים שהוא יכול להגיע לעובי של 1 ס"מ ולעומת זאת באזור כמו המצח עוביו רק כ 1 מ"מ בלבד.

 

שכבת העור מחולקת לשלוש שכבות:

 

1.    השכבה החיצונית, העל עורית, נקראת אפידרמיס – Epidermis

מורכבת ממבנה של שכבות תאים אחד על השני הנקראת שכבת תאי אפיתל.
התאים בה עשויים מחומר חלבוני הקרוי קרטין – תאים אלו נקראים קרטינוציטים (בלטינית: ציטוס = תא) ומהווים כ – 90% מהדרמיס.
תאים אלו מתרבים על ידי חלוקה מתמדת הנקראת מיתוזה.
בטיפולי הסרת שיער לצמיתות קשה להפטר מהשיער שבנוי על אותם תאים בגלל התחלקותם הבלתי פוסקת.
5% מהשכבה מהווים מלנוציטים שהם תאי מלנין שמייצרים מלנין הצובע לנו את השיער ומגן עלינו בחשיפה לקרני UV. בשעת חשיפה חומר המלנין עובר שינוי כימי הגורם לצביעת העור ולשיזוף.
תאים אלו אינם מתחלקים ומיום הלידה ישנם מספר קבוע של מלנוציטים. עם הזדקנות האדם תאים אלו מתים ולכן לאנשים מבוגרים אין הגנה מקרינת UV והסכנה שלהם לחלות בסרטן העור גבוהה יותר.
בתקופת סדרת טיפולי הסרת שיער באינפרא אדום, תאי המלנין גם כן נהרסים ומכיוון שאין הם מתרבים, השערה הופכת להיות יותר בהירה ולכן השפעת הטיפולים יורדת ככל שהשערה מתבהרת.
לאנשים כהה עור אין יותר תאי מלנין מאשר בהירי עור, אלא גודלם של התאים יותר גדול ולכן כמות המלנין בהם גבוהה יותר.
5% של תאים נוספים הנמצאים בשכבה, הם תאים לבנים ממשפחת לנגרהנס השייכים למערכת החיסון. תפקידם לזהות פולשים פתוגנים (בדומה לליזוזום שבתא רגיל) ולבלוע אותם, לכן הם נקראים תאים בולענים – פאגוציטוס – בלטינית: פאגוס = בלען , ציטוס = תא
לאחר שהם בולעים את הפתוגנים, הם מפרישים ארס הקוטל את הפתוגנים וגם אותם ולכן הם תאים מתאבדים. לאחר מכן מגיעים תאים בולענים גדולים יותר וחוזרים על אותה הפעולה.
כל התאים האלה יוצרים את המוגלה (שמשתמשים בה להזרקה כחיסון) שמכילה תאים מתים המכילים חומרי ארס וחלבונים שהגוף הפריש כתגובת הגנה.

חלקו של האפידרמיס החיצוני נקרא שכבת הקרנית והתאים בשכבה זו יבשים וקשים יחסית.
הקרטינוציטים נוצרים בחלקה התחתון של שכבת האפידרמיס, הם נדחפים כלפי חוץ, לשכבת הקרנית, על ידי התאים החדשים שנוצרים תחתם בתהליך שנקרא התקרננות.
תוך כדי תהליך ההתקרננות, חומר הקרטין שבתאים הולך ומתייבש, עד להגיעם לחלקה החיצוני של שכבת הקרנית ואז הם מתנתקים מהשכבה ונושרים.
תהליך ההתקרננות נמשך 14 ימים, מיום שהתא נוצר ולאחר שהוא מגיע לשכבת הקרנית לוקח לתא 14 ימים נוספים להתייבשות מוחלטת ואז הוא מתנתק ונושר.

כל שכבת האפידרמיס היא דקה מאוד ועובייה של השכבה מגיע ל – 0.2 מילימטר בלבד.
שכבת האפידרמיס אינה מכילה כלי דם ואין בה מערכת של עצבים.

 

2.    השכבה האמצעית, העורית, נקראת דרמיס – Dermis

שכבת עור זו היא קשה וגמישה ומכילה כלי דם ועצבים המעבירים גירויים של חום, קור, לחץ, מגע וכאב.
שכבת הדרמיס מחולקת לשני חלקים:
השכבה פטמתית היא השכבה העליונה ותפקידה להזין ולקיים את שכבת האפידרמיס.
בחלקה העליון, בין שכבת האפידרמיס לדרמיס ישנה רקמת חיבור הנקראת שכבה פפילרית והיא בנויה בכיווצים, כמו אקורדיון. אם נמתח שכבה זו היא תהיה ארוכה מאוד והמבנה שלה הוא כזה על מנת שיהיה שטח קליטה של חומרי הזנה לתאים הנוצרים מעליה.
החומרים והמזון מגיעים לשכבה הפפילרית על ידי נימי הדם בחילוף החומרים המתבצע בחיבור בין נימי הדם העורקיים המשחררים מזון וחומרי הבניה לבין נימי הדם הורידיים הקולטים את חומרי הפסולת.
השכבה הפפילרית מחוברת לאפידרמיס בשכבת חיבור, הבנויה מסיבים חלבוניים השזורים זה בזה:
סיבי קולגן שנותנים חוזק לעור – מולקולת הקולגן היא המולקולה הגדולה ביותר בטבע.
וסיבי אלסטין שהם אלסטיים ונותנים גמישות לעור.
כאשר כמות הסיבים האלו יורדת, נוצר קטע שאינו מחובר והוא רפוי.
ריבוי הקטעים הללו, הם אלה שגורמים לקמטוטים הנראים על פני העור.

השכבה הרשתית היא שכבת חיבור תחתונה שיש בה שרירים וכלי דם מסועפים.
היא מכילה תאים פיברובלסטיים, שהם תאים בעלי מבנה ארוך ואחראים ליצור של סיבי קולגן, סיבי אלסטין וסיבים רישתיים ברקמת החיבור וכן שכבה זו מכילה גם תאי פיטום שהם תאי מאסט וממלאים תפקיד חשוב במערכת ההגנה של הגוף. תאים מאסט הם תאים לבנים ברקמת החיבור ומעורבים באופן מעמיק ורחב בריפוי פצעים ובתקיפת פתוגנים ומכילים כמות גדולה של תאים שעברו תהליך דגרנולציה כתוצאה מהמצאות אלרגנים ולכן הם עשירים בהיסטמינים ובהפארין (באנגלית: Heparin חומר שמופרש מתאי מאסט ונספג בדם בשעת פציעה על מנת למנוע זיהום) שממלאים תפקיד חשוב לתגובה אלרגית.

בשכבת הרשתית התחתונה נמצאות יחידות הפיבלוצאיות. יחידה פיבלוצאית היא: שערה, בלוטת חלב ושריר זוקף השערה.
יחידה זו היא מיקשה אחת (גוש אחד) של שערה, בלוטת חלב (שתמיד צמודה לשערה) ושריר זוקף השערה (שמעמיד את השערה במצבים של פחד או קור ושנותן לעור מראה ברווז).
השערה בנויה ברובה מתאי קרטין שהם אותם התאים הבונים את העור.
אלמלא תאי המלנין, צבע השיער היה זהה לצבע העור, אלא שצבע השיער מורכב מ 90% צבע העור ומ 5% מלנין. הצבע של השערה הוא ערבוב של צבעים.

 

3.    השכבה התחתונה, התת עורית, נקראת היפודרמיס – Hypodermis

השכבה התת עורית בנויה מרקמת חיבור רופפת ומרקמת שומן.
השומן שבשכבת ההיפודרמיס נועד להגן על איברים פנימיים מנזקים פיזיים וגם לשמור על טמפרטורת הגוף.
עובי שכבה זו משתנה לפי תפקוד האיבר ויכול להיות מילימטרים בודדים באדם כחוש לבין סנטימטרים רבים אצל עב בשר.

 

 

" דניש קוסמטיקס - להיות חלקים במיוחד "

כל הזכויות שמורות © דניש קוסמטיקס